"בט' כסלו תשע"ח לא אשכח את היום שבו הודיעו לנו בפתאומיות ששמחה מאיר כבר אינו איתנו"
כך פתח את הראיון אחד מחברי המנהלת לרגל יום ההילולה של שמחה מאיר בן פסח דוד
לא אשכח את אותו יום כג אייר תשע"ז שבו נודע לנו כי שמחה נפל למשכב וכי הוא שוכב תחת הנשמה ללא יכולת לזוז
מאותו יום התחלנו כל חבריו מכל גווני הקשת להרבות בתפילות לרפואתו כאשר ביקרנו אותו התחננו אליו "שמחה היקר תקום בבקשה ותמשיך להחזיר לנו את החיוך לפנים"
לאחר כשבעה חודשים ביום ט' בכסליו תשע"ח התבשרנו בבשורה המכאיבה כי שמחה כבר לא איתנו עמדנו דוממים ושקטים ועצרנו מלכת החיוך של שמחה כבר לא יהיה איתנו הבכי שנשמע בין חברינו היה בלתי ניתן לשיעור
בליל י' כסליו נלקח חברינו להר המנוחות שם התקיימה לוויה שהזכירה לוויה של אחד מגדולי רבני הדוק מאות אנשים גדשו את האולם בבכי ולכולם עמד בראש דבר אחד כיצד איבדנו את אהוב ליבנו שמחה אשר תמיד שימח אותנו ותמיד בכל מצב ובכל מצוקה תמיד היה עומד לצידינו
כעת עלינו לקברו לאחר שנתיים שבו עמדנו במקום זה ובכינו בדמאות שליש
מה שנשאר לנו הוא להתחזק בתורה ובמעשים טובים ולחכות לביאת משיח צדקנו ולתחיית המתים
הציבור נקרא ללמוד לע"נ שמחה מאיר בן פסח דוד
